הלך הרוח בוושינגטון כנגד הריכוזיות של מעצמות האינטרנט(GAFAM) הולך וגובר. מתחילת נשיאותו של ג'ו ביידן, FTC(נציבות הסחר הפדרלית) עוברת מהפכה המסומלת יותר מכל במינוי לינה קאהן, המהפכנית הצעירה, לתפקיד יו"ר הנציבות. לראייה, בספטמבר 2021, בוטל אגד ההנחיות בנוגע למיזוגים שפורסם אך שנה קודם ותקנון חדש נכתב.
ראשית חוק הריכוזיות
הנשיא תאודור רוזוולט, שכונה – "מפצח המונופולים", הגביל בחוק את כוחם של התאגידים הדורסניים: 'הברונים השודדים' או כפי שנקראו על-ידי מארק טוויין: 'ברוני הגומי'. המהלך הזדקק לכדי חקיקת 'חוק שרמן' ב- 1890 The Sherman Anti-Trust Act of. חוק הגבלים עסקיים פורץ הדרך, שלראשונה אסר פעולות עסקיות הפוגעות בתחרות בשוק. חוק זה מהווה עד היום את המסד לחקיקה בנושא כמעט בכל רחבי העולם.
שנים אחדות אחר-כך, השופט העליון לואי ברנדייס הוביל מאבק פסיקתי כנגד כשלי השוק שגרמו הטייקונים. בכך הייתה לו תרומה מכרעת למהפך שחל במשפט האמריקני, שנטש את הקידוש המוחלט של חירויות התאגידים, בהן החירות להשליט מונופול, לעסוק בתחרות בלתי הוגנת ולהעביד בתנאים נצלניים.
לא בכדי הוצמד לשמו התואר "פרקליט העם". פעילות שני ענקים אלה יצקה את התשתית המשפטית לאסדרת (רגולציה) פעולות תאגידי הענק ואת המקור להגנה על הפרטיות. אסדרה זו החזיקה מעמד עד שנות השמונים. אך מימי רולנד רייגן ועד דונלד טראמפ, כל הנשיאים איפשרו את שחיקתה וזחילה חזרה לריכוזיות. מסיבות מבניות ופוליטיות אלו, ארה"ב מפגרת כיום אחרי אירופה בחקיקה בתחומי הגנת הפרטיות והתחרות.
רפורמה מוצעת
חוקי הפרטיות בארה"ב בנוי כבגד מטולא ומרובה חורים. למעשה, אין חוקי הגנת פרטיות פדרליים(למעט איסוף מידע על קטינים). ישנן דרישות פרטיות לשלושה מגזרים פרטניים: הפיננסי, התקשורת והבריאות. ה- FTC מגינה על פרטיות הצרכן באמצעות סמכותה בחוק, כנגד שיטות תחרות ופעולות בלתי הוגנות או מטעות.
ממשל טראמפ אמנם לא עודד חקיקה בכיוון, אך בשל המבנה הפדרטיבי, למדינות סמכות לחוקק באורח עצמאי בתחום. הניסיון שנצבר בשנים האחרונות מלמד על הצלחה חלקית ביותר של אסדרה באמצעות קנסות, דוגמת זו שהאיחוד האירופאי מנסה ליישם, על בסיס החקיקה החדשנית להגנת מידע – GDPR.
הקנסות שהרשויות מטילות נתפסות לכל היותר כמטרד ונספגות כחלק מעלות עשיית העסקים ואינן משנות את התנהלות מעצמות המרשתת. גם החובה לקבל רשות לשימוש במידע אישי, אינו אפקטיבי להגן על מידע הפרטי.
בקונגרס כבר הוגשו יותר מ-20 הצעות לעדכון סעיף 230, והן הגיעו משני עברי הבית. את הצעד הראשון עשתה דווקא אותה פייסבוק בהקמת המועצה הבינלאומית לפיקוח ובנתה מודל שיחייב את כלל מעצמות האחרות להקים ועדות פיקוח להגנת פרטיות בעלות סמכות וטו על החלטות החברות בסוגיות פרטיות, כאשר רוב החברים ממונים ע"י הציבור וכיום אנו נמצאים בנקודת יציאה מתקדמת למימושה ויישומה.
עם זאת, לא יהיה זה נבון לצפות לישועה מהמחוקקים או ממערכת המשפט, הנמצאים במרוץ סיזיפי וחסר סיכוי, לסגור את הפער המתרחב והולך אל מול השוק המשתנה ללא הרף.
כוחם של הטייקונים בכלכלה האמריקאית
בפרפראזה על דברי וינסטון צ'רצ'יל בדבר הקרב על הבריטניה: "מעולם לא שלטו מעטים כל-כך על מידע של רבים כל-כך". זאת וגם זאת, כוחו של קומץ טייקונים זה מתעצם משנה לשנה בשל תופעת הרשת, לפיה ככל שישנם יותר משתמשים ברשת, ערכה עולה.
זוהי מדיניות מכוונת של פוליטיקאים הרוצים בטובת הטייקונים. המאיון העליון בארה״ב מחזיק היום יותר עושר פיננסי ממעמד הביניים כולו, שהוא 60% מהאוכלוסייה. השווקים בארה״ב נהיים ריכוזיים יותר, וקומץ חברות תוכנה ענקיות נהפכות למונופולים באופן חד צדדי. את הבועה הזאת מייצר הממשל בעזרת הבנקים. כלומר, נעשתה כאן מחשבה מתוכננת לשמר את המצב הקיים כי הוא משרת את אינטרס כלכלי מסוים. הרי שהכלכלה האמריקאית מנוהלת עשורים סביב עיקרון של מיקסום נכסים.
היום שוב, אל מול הטייקונים הסיפרתיים, הדרישה לפרטיות ושקיפות שרירה וקיימת, אולי יותר מתמיד. יידרשו צעדים משלימים בכדי להבטיח את התמורות המצפות מהרפורמה. יש לדרוש ממעצמות האינטרנט לשתף בשיקולים אותם הם מפעילים בהליך קציר המידע הפרטי והאלגוריתמים מכווני המטרה.
