בחודשים האחרונים הלך הרוח בציבור ובממשל האמריקאי השתנה. בעבר חמש הגדולות GAFAM (גוגל, אפל, פייסבוק, אמזון ומיקרוסופט), נתפסו כיזמיות הפועלות להגדלת הרווחה על ידי מיצוי ההתפתחויות הטכנולוגיה של המאה העשרים ואחת. כיום, יותר ויותר גורמים סוברים שהשליטה האגרסיבית שלהם בשוק וניצול המידע הפרטי הכרוך בכך, מהווים איום על שלום הציבור ורווחתו.
המרשתת (האינטרנט) הביאה למהפכת חסרת תקדים והניפה אותנו לעידן המידע. בצד היתרונות העצומים שמעצמות המרשתת מציעות באמצעות פלטפורמות חברתיות ואחרות, גובר החשש מניצול לרעה של מידע פרטי שנצבר על המשתמשים. דוגמא קיצונית לכך ראינו באירוע “קמברייג' אנאליטקה”, במהלכו מידע שהועבר שלא כדין לחברה עיסקית שימש למניפולציות על אזרחים בבחירות במספר מדינות ואף בארה”ב.
זכות אלוהית שיש לפרק
מחוקקים ורגולטורים מתקשים להסתנכרן עם הקדמה והשינויים הטכנולוגיים המהירים. כך גם הציבור הרחב, לא תמיד עומד בקצב המסחרר של התפתחות הטכנולוגיה ולא דואג לעמוד על חופש הפרטיות של המשתמשים. זה נתן פתח לתאגידים הטכנולוגיים הגדולים להרגיש שהם בדרגת מלכים, מורמים מהעם. הם נכסו לעצמם זכות אלוהית משלהם שהם ייצרו לכולנו, עליה אף אחד לא יכול לערער.
הזכות הזאת, מקנה להם את הסמכות להשתלט על חלקים מחיינו הפרטיים ולנהל את העולם גם בפן העסקי ובשוק המניות. לכן, חובה בשם התחרות, החופש הכלכלי וההגנה על החברה להגביל את כוחן של ענקיות האינטרנט.
מה שיותר מפליא זה שדווקא בארה”ב, משואת הקפיטליזם העולמית, יש חוקי הגבלים עסקיים שנועדו להבטיח שהשוק יהיה חופשי להתחרות, להעז, ליזום ולקבל הזדמנויות להצליח. פייסבוק, לצד עוד ענקיות אינטרנט, גדולה ומשפיעה כל כך, שהשווקים שלה (וזה לא שוק אחד, אלא רבים) כבר לא חופשיים.
בעבר היו חברות ענק בתחום הנפט, האנרגיה והתקשורת שחשבו שהן כל יכולות וכל אחת מהן פורקה בסופו של דבר.אישורן של רכישות וואטסאפ ואינסטגרם בידי פייסבוק בעשור הקודם היה דבר חסר תקדים וגם לא קביל כפי שקבעה לאחרונה הרשות לתחרות האמריקאית. הצעד המתבקש הוא להפריט את החברות הללו ולא לאגד אותן לשליטה אבסולוטית של מנכ”ל אחד ששולט בכל (עיין ערך מארק צוקרברג).
הנפילה של אתרי פייסבוק בתחילת חודש אוקטובר המחישה עד כמה השירותים שלה משולבים בשגרת חיי היום יום של מיליארדי בני האדם. למשל, חברות קטנות שמוכרות רק באמצעות דף פייסבוק, הפסידו יום שלם של מכירות (ההערכות גסות מדברות על 7 מיליארד דולר במצטבר). לא ניתן לפסול אפשרות שהדבר נעשה בכוונה, בכדי להבהיר כמה חשוב שחברה רצינית תנהל את הרשתות. הפגיעה שנגרמה מהארוע, בעושר התיאורטי של צוקרברג היא לא יותר מ”מכה קלה בכנף” כאימרתו המוכרת של רא"ל דן חלוץ.
אסדרה רגולטורית לצרכי הגנת הפרט
האסדרה שנעשתה בשנים האחרונות, בראשה חקיקת חוקי הגנת הפרטיות בפרלמנט האירופי GDPR, מבטחים לכאורה את פרטיות מידע המשתמשים ברשתות חברתיות ופלטפורמות מרשתת אחרות. זה נשמע, על פניו, כהישג ראוי בהתמודדות עם העולם הטכנולוגי המשתנה בשל מהפכת המידע שהחלה עם השקת המרשתת לפני 30 שנה.
החוק מחייב את כל מפעילות יישומי המרשתת לקבל את הסכמת המשתמשים לשימוש במידע האישי שלהם במסגרת השימוש ברשתות חברתיות. משתמש המתנגד לשיתוף המידע שלו, אינו מתחבר לרשת החברתית והמידע שלו מוגן. אבל בפועל, זו לא ממש הגנה. מי באמת יכול לוותר כיום על חיבור לפייסבוק, וואטסאפ, ג'י-מייל ועוד? או במילים אחרות, אנו מכורים והתשלום על ההתמכרות היא במידע אישי שלנו שנמסר בחינם למעצמות המרשתת, ממנו הם עושים מילארדים.
בפני משתמש המשתייך לאחוזים הבודדים של הציבור שקורא את הסכמי הפרטיות ואינו אוהב את התנאים, אין כל חלופה. אין מתחרים המציעים שירותים דומים או אף מתממשקים, בהעדר כל תחרות בשוק בשל היות הרשתות מונופול, או חלק מדואופול. מטריד אותי מאוד לראות את חוסר האיזון הניכר בין כוחן של מעצמות המרשתת לבין כוחו של משתמש יחיד או אף כוחו של האיחוד האירופאי כולו.
מטריד לא פחות להיווכח שקומץ טייקונים מחזיק בידיו את השליטה בהיבטים רבים כל כך רבים של חיי משתמשים רבים כל כך. חוק למיסוד וועדות פיקוח בינלאומיות עצמאיות ובעלות סמכות, יאפשר לציבור למשטר את השימוש במידע הנאסף בידי מעצמות המרשתת וימנע מחדלים דוגמת אלו של העברת מידע פרטי לקיימברידג’ אנליטיקה וניצולו לרעה והחזקת מידע מוואטסאפ ופייסבוק על פרטים אישיים של המשתמשים.
היתרון העיקרי של הרפורמה הוא בהוצאת האחריות וכח לשלוט במידע אישי של מיליארדי משתמשים מקובץ ‘ברונים’ והחזרתו לידי הציבור, בעליו של המידע. יתרון נוסף הוא שמדובר ברפורמה, “רכה” אשר אינה מביאה לעימות חזיתי עם בעלי מעצמות המרשתת, אלא יוצרת להם תמריצים לשתף פעולה. מבנה השוק הייחודי, בו מספר שחקנים מועט, מקל על המשא-ומתן לבניית המודל כך שיהיה מקובל על שני הצדדים וכמובן יקל על האכיפה.
מעבר לכך, לרפורמה המוצעת יתרונות מובנים, כדלקמן: מנגנון גמיש ומתעדכן ברציפות ככל שהשוק מתפתח ושאינו תלוי בעדכוני חקיקה שלוקחים זמן רב וכפופה לאילוצים פוליטיים. בחלק השני, “רפורמת ריסון ריכוזיות”, נרחיב יותר על חוקים ורפורמות נגד תאגידים אמריקאים אי שם לפי 100 שנה ואיך התגלגלו להיות מה שהם כיום, עם ממשל ביידן הנוכחי והשינוי שצפוי לקרות בשנים הקרובות.
